לפני שנים רבות כאשר היו שואלים אותי: באיזה סגנון את מציירת? הייתי נבוכה, מתוסכלת, לא היתה לי תשובה חד משמעית.
היה בי חיפוש פנימי, געגוע למשהו שלא היה לי שם או כותרת בשבילו.
כאשר עליתי על שביל החיפוש הרוחני נפתחה דרך חדשה אצלי בציור וגם בכתיבה.
התיקשור עם הגבישים, המדריכים, ישויות, מלאכים הביא תדרים חדשים. קראתי להם תדרי הצבע. בתחילה היו כמו ספריה גדולה ומבולגנת ובה המון ספורים מפוזרים בערבוביה וזה די הביך אותי - כל המידע שהגיע אפשר לומר שלא הבנתי את פשרו.
לאט, לאט, כמו חלקי פאזל החלו הדברים להתחבר וזה לקח שנים וממשיך....להתחבר גם עתה.
כשאני מציירת ישנה תנועה / אנרגיה / תדר שמגיע. כשאני מוותרת על שליטה ומרפה אני מאפשרת לתדר לזרום ולהגיע אל הנייר או בד הקנבס, גם אל האותיות הנכתבות.
לפעמים המגע יוצר דמות. צורה, משהו חדש. תמיד תמיד האנרגיה שמגיעה יצירתית, מרפאה, אוהבת, מלמדת, תומכת.
כיום כשאני מציירת או כותבת שוב אינני לבד עם הנסיון להבין - תמיד יש חיבור למלאכים, למדריכים, למהות הפנימית ולאלוהות - הרבה שמות לה - הרוח הגדולה - הבריאה - האינטיליגנציה הקוסמית ועד ועוד...
את האתר העלתי לפני 7 שנים. מאז, בתקופות של מעבר ושינויים, אני באה כמו אל בית שיש לתחזקו, לשפצו, לחדשו עם השנים.
באתר - ציורים, סיפורים, מדיטציות שיצרתי.
הדלת פתוחה
אתם מ ו ז מ נ י ם
בחרתי להוסיף כאן את יער הנוצות הכחולות
מקום במימד אחר אליו אני קשורה באהבה רבה....
בתהליך שידרוג האתר אני מוסיפה הסברים הקשורים לסיפורים / ציורים ועוד...
המשך יבוא...
שלום לכם
שמי טמרה. אני חיה כאן ביער, יער הנוצות הכחולות.
הבית היה כאן מאז ומתמיד. היער היה כאן מאז ומתמיד.
הייתי כאן גם אני, מאז ומתמיד.
היער עומד וקיים וירוק. יש זמנים שהעלים הופכים כחולים.
הם נראים אז כנוצות כחולות כשהם נושרים ומתעופפים ברוח.
לכן נקרא היער כך, יער הנוצות הכחולות.
המקדש, אש התמיד, היער ותיבת האור- הם הדברים שאני
מכירה.
תיבת האור מעבירה אלי מכתבים, יומנים, רשימות.
הם מגיעים לפעמים מקוטעים, רק חלקים מהם. אני אמורה
להעביר אליכם חלקים אלה, כמו שהם.
מידי פעם מגיע 'ינשוף כחול רואה", אל המקדש ואז הוא מספר
לי סיפורים. גם אותם אני אמורה להעביר אליכם.
הגיע הזמן.
הבקר אספתי את עלי הלכת הכחולים שנחו סביב המקדש.
האדמה היתה לחה וקרירה מטל הלילה.
ייבשתי את עלי הקַנְטה להכין מהם קטורת.
עכשיו אני מדליקה אותה במרחב המקדש וריח קלוש ונעים
מרחף סביב באוויר.
© אמונה/עופרה לב הורנשטיין – כל הזכויות שמורות. חוק זכויות יוצרים חל על כל החומר הכלול באתר זה.
| 